לימוד זכות ועין טובה

לימוד זכות ועין טובה

טעות נפוצה קיימת הסוברת שאין חובה ללמד זכות במחשבותינו על זולתנו. האיסור היחיד הוא לומר בעל פה את הביקורת שיש לי. אך לא כך הדבר. יש חובה ומצווה מהתורה ללמד זכות על יהודי ולדון אותו לכף זכות.
המצווה הזאת נלמדת מהפסוק "בצדק תשפוט עמיתך" (ויקרא יט,טו).
מצווה זו רבת חשיבות היא, אך כגודל חשיבותה כך גודל הקושי בלקיים אותה. שליטה על המחשבה. באופן טבעי כל אדם שופט את השני ומבקר אותו באופן אוטומטי, מבלי לחשוב. כל אמירה שלו, כל מעשה שלו מיד מתפרשים במוחנו כהוכחה לכך שהוא כזה וכזה.
על מנת ללמד זכות צריך לראות את המציאות בעין טובה, חיובית, מאמינה בכוחות. הוי ממעט בביקורת ומרבה בלפרגן.
ר' יוסף אימן את עיניו לראות את הטוב בזולת ומתוך זה ללמד עליו זכות ולאהוב את כולם ולא לכעוס. על כולם לימד זכות, גם על מי שפגע בו.
הוא היה רואה בכל אחד את הנקודות הטובות שהיו בו ומתוך זה הייתה בו הרבה אהבת ישראל. על חתנו מאיר פרץ היה אומר תמיד שיש לו עצות טובות וכדאי להקשיב לו, וכך הוא היה עושה ועוד ועוד.

על לימוד הזכות והעין הטובה מספר בנו הרב יהושע:
"כשהלכתי עם אבא לפרדס בסוף יום העבודה היינו קוצרים עשב פיל בשביל הבהמות שהיו לנו בבית. אני לא סבלתי לנגוע בירק הזה בגלל שהיו בו קוצים קטנים. בתחילה ניסה אבא ז"ל לשכנעני להרים את העשב לעגלה ואמר לי שאני צריך להיות סובלני אך כשראה שאני לא מסוגל הוא צחק והטעין לבדו את הכול לעגלה. כך עשה תמיד. היה צוחק ומרים כאילו הוא מבין אותי, ולאחר ימים מועטים אזרתי אומץ והראיתי שגם אני יכול לעשות זאת. כך הייתה דרכו בחינוך".